#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	טז. האם נבלות [וכן שרצים] מצטרפין זה אם זה לענין אכילה ולענין טומאה (באותו המין ובשני מינים)?	"במשנה איתא שמצטרפין. <p dir=""rtl"">באותו מין (דהינו טמאים עם טמאים וטהורים עם טהורים) ודאי מצטרפין לעולם. </p><p dir=""rtl"">בשני מינים: לרב לענין אכילה אין מצטרפין (שאין איסור חל על איסור), לענין טומאה מצטרפין, לוי אומר שאף לענין אכילה, רב אסי אמר טהורין לעצמן וטמאים לעצמן, איכא דאמרי שחולק על רב וגם לענין טומאה אין מצטרפין ואיכא דאמרי שסובר כרב. </p><p dir=""rtl"">אליבא דמ&quot;ד איסור חל על איסור ודאי שמצטרפין אף לאכילה (דעת רש&quot;י שזהו טעמו של לוי ותוס' פ' שלוי גם אליבא דמ&quot;ד אין חל נבלה שאני מדחל על איסור חלב חל על נבלה). </p><p dir=""rtl"">חצי מחי וחצי ממת ודאי שאין מצטרפין.</p>"	מעילה טז.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	טז: מהו השיעור ללקות על אכילת שרצים ונבלות, ולטומאה. באבר, ובסתם בשר?	"על אכילת שרצים מח' שרצים המטמאין שיעור אכילתן כטומאתן בכעדשה דכתיב &quot;והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא&quot; פתח באכילה וסיים בטומאה ללמד ששיעורם שווה. אבל מחיים ושרצים שאינן מטמאין שיעורם בכזית, אכילה כתיב בהו.<p dir=""rtl"">אבר שיעור לטמאות אפ' פחות מכעדשה בשרץ ומכזית בנבלה, אבל באכילה לא ישתנה שיעורו [ואף שבח' שרצים דימו אכילה לטומאה רק לענין ח' שרצים שיש בהם הבדלה וכתיב &quot;אשר הבדלתי לכם&quot;.]</p>"	מעילה טז:		
